בדיון המיוחד שנערך היום (שני) בוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בכנסת, הכאב של משפחות פצועי המלחמה דימם על השולחנות ושטיחי הוועדה. אימהות ונשים לפצועים ממלחמת חרבות ברזל הגיעו אל המשכן, נחושות להשמיע את קולן.
“אם הילד נהרג – הם מחבקים אותנו, אבל אם הוא נפצע קשה – הם זורקים אותנו”, אמרה בכאב מיכל אסבן, אמו של יותם אסבן, לוחם בסיירת צנחנים שנפגע בראשו בגיל 23.
אסבן חשפה כי כשהייתה לצד בנה בשיקום, ניגשה אליו חיילת בשיבא עם טופס שחרור: “הילדים האלה היו מוכנים למות למען המדינה, ואז באים ומשחררים אותם במסדרון. אין סולידריות. אין חמלה. רק בירוקרטיה. אנחנו רודפות אחרי ניתוחים ורופאים, והאישה שאמורה לעזור לנו – מסננת אותנו קבוע. זה בלתי נתפס”.
באולם הוועדה נטען על ידי אסבן כי יועץ בכיר לשר האוצר בצלאל סמוטריץ’ “אמר לי: ‘ביום שנעזור לכן – לא יישאר כסף לפגזים בעזה’. אבל לאחרונה הם אישרו 31 מיליון שקל לנשות הכותל. לנו אין כסף? לפצועים ולמשפחות שלהם אין תקציב?”.
עו”ד הילה רותם סימון ממשרד הביטחון ניסתה להסביר שהמערכת רוצה לעזור. “אין צורך בעורכי דין. אנחנו רוצים לתת הכול”, אמרה. אך היו”ר השיבה לה: “אנשים מגלים באיחור של עשרים שנה שהם לא קיבלו מה שמגיע להם. אז שייקחו עורכי דין, אל תזדעזעי. עד שהמערכת תתפקד באמת – זו הזכות שלהם”.
שרית בר און, אם לשוטר שנפצע במסגרת שירותו במימ”ס איו”ש, פרצה בבכי: “אני אמא חד-הורית. זה מאבק שאין לו סוף. המשטרה שכחה את הבן שלי. לחבר שלו כרתו את היד בגלל הזנחה רפואית. שנה שלמה הוא רודף אחרי תנאים. זה הפך אותנו למשפחות שקופות”.
