נצחונו של זהראן ממדני, פוליטיקאי צעיר וכריזמטי, מוסלמי גאה, שהעניק לו את מועמדות המפלגה הדמוקרטית לראשות עירית ניו יורק הוא בהחלט מצב, מניע ומקור להרגשות של מורת רוח, אי נוחות ותמהון בקרב קהילה יהודית הגדולה ביותר מחוץ למדינת ישראל. השאלה איך זה, שבמטרופולין שאוכלוסיותו היהודית מונה כמיליון וחצי נפשות, (לפי נתונים לא מאושרים כשני מיליון) הובס באופן מפתיע ומשפיל, מתמודד למועמדות ראשות העיר אנדרו קואומו, פוליטיקאי ותיק, מנוסה, עם קריירה עשירה של כהונות ותפקידים בכירים כולל מושל מדינת ניו יורק – זאת שאלה בהחלט מציקה ומעצבנת. מה שמחדד ומעצים את המבוכה וטירוף הדעת של השאלה העובדה, שהמתמודד המנצח, ממדני, שעברו הקצר והלא כל כך ידוע כעסקן דמוקרטי מקומי מוכתם בפעילות עויינת לישראל ובהתבטאויות אנטי ישראליות קשות.
מי שהפסיד במערכה להשיג את מועמדות המפלגה הדמוקרטית לראשות עירית ניו יורק, אנדרו קואומו, מוכר, מפורסם כידיד, תומך ואוהד ישראל מושבע. מוזר ומביך. אבל לא סיבה לפרשנויות ולהערכות שמועמדותו של ממדני לראשות העיר ניו יורק, היא הוכחה, מיפגן וסימן לאנטישמיות בניו יורק, ובוודאי שלא מקור לדאגה לחרדה שנוכחותו של זהראן ממדני כפוליטיקאי מוסלמי במרכז הזירה הפנימית של איזור המטרופולין ועם סיכויים להיבחר לראשות העיר תעודד, תגביר ותזין את מגיפת האנטישמיות בניו יורק. נכון, שמספר התקריות נגד יהודים גדלו בניו יורק בשנים האחרונות. גידול שבא לידי ביטוי במיוחד בשנתיים האחרונות, מאז ה-7 באוקטובר.
התמיכה בתגובת ישראל להתקפה הרצחנית של החמאס, היתה קצרה. הקהילה היהודית הגדולה הפגינה את תמיכתה הבלתי מסוייגת בישראל. יהודים תרמו מיליוני דולרים כעזרה וסיוע לצה’ל. ככל שהתמשכה ומתמשכת המלחמה בעזה התחיל תהליך ירידה והתפוגגות התמיכה בישראל. לא רק בקרב הציבור האמריקאי. גם בקרב יהודים, במיוחד הצעירים. לפי סקר שפורסם השבוע של מכון האריס-הרווארד, התמיכה בישראל בציבור בארה’ב ירדה בשנתיים האחרונות מ-85 אחוז ל-75 אחוז. אחוז האמריקאים שישראל נראית בעיניהם באופן בלתי חיובי ירד מ-53 ל41 אחוז.
אין לזה שום קשר וזיקה לבחירות שהתקיימו בניו יורק למועמדות לראשות העיר. “הבחירות לא היו בכלל ולא היה להן שום קשר לישראל או ליהודי ניו יורק”, אמר בשיחה ל‘מעריב’ אברהם פוקסמן, מי שכיהן כיובל שנים כראש הליגה למניעת השמצה. “הבחירות לא היו בכלל על עזה, פלשתין, על אינתיפדה. הנושא המרכזי של מערכת הבחירות היה איכות החיים בניו יורק. ממדני הצליח לשכנע ולהבטיח עולם ומלואו בנושא זה. הוא ניהל קמפיין מוצלח”.
פוקסמן ובכירים יהודים טוענים, כי אנדרו קואומו אחראי לכשלונו משום שלא ניהל קמפיין יעיל ולא הקפיד בכלל על קשר ישיר עם בוחרים במיוחד לא עם צעירים. פוקסמן מציין כי לפי סקר אחד, 49 אחוז מהמצביעים אמרו שלא איכפת להם ולא מעניין אותם עם ראש העיר הבא יהיה או לא יהיה אוהד ישראל. פוקסמן מסביר וטוען, ש”היה זמן, שבזירה הפוליטית בארה”ב היה טבו. אם היית אנטי ישראל או אנטי יהודי לא היית יכול לבנות קריירה פוליטית במיוחד לא בניו יורק. טראמפ הוא זה שערער את הטבו הזה. לא יהודי ניו יורק אשמים”. הניו יורק טיימס פירסם השבוע כתבת תחקיר שטענה וקבעה ש”הצלחת ממדני חשפה והעמיקה את הפילוג בקרב יהודי ארה”ב”. כתבה מוגזמת.
הפילוג בקרב יהודי אמריקה, שקיים ובא לידי ביטויים במיוחד בקהילה בניו יורק, הוא תופעה ישנה, שרק גברה בשנים האחרונות. מה שהעתון לא כותב ולא מזכיר, שהפילוג הזה התעצם והתלהט בעקבות הקמתה בירושלים של הממשלה הנוכחית. ממשלה שמקובלת בעיני הרוב הגדול של יהודי ארה’ב, במיוחד בניו יורק, כממשלה ימנית-דתית קיצונית. “אבל לנצחונו של מוסלמי כממדני כמועמד לראשות העיר אין שום קשר ונגיעה להסתייגותם של יהודים בניו יורק מהממשלה הנוכחית בישראל”, אמר בכיר יהודי ותיק מוערך בניו יורק בשיחה שלא ליחוס.
