שבוע לאחר פתיחת מבצע “עם כלביא” ותחילת התקיפות על איראן, עדיין אין סימנים לסדקים או חוסר יציבות בתוך המשטר האיראני, כך מסרו שלושה גורמים ישראלים ל”ג’רוזלם פוסט”.
“נכון לעכשיו אין סימנים לכך שהממשל המרכזי בטהרן מאבד שליטה – להיפך. נראה כי המשטר האיראני מהדק את אחיזתו”, אמרו שלושת הגורמים. ד”ר רז צימט, מנהל תוכנית איראן במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), אינו מופתע. “אין זה מפתיע שאין סדקים נראים לעין”, אמר ל”פוסט”.
“רוב האיראנים עוינים את המשטר ומתנגדים לו, אך ישנה תחושה של סולידריות לאומית כרגע. כרגע, העם ממוקד בדבר אחד: הישרדות. כאשר הם רואים תקיפות ישראליות הגורמות לאבדות ולהרס – גם אם המשטר אינו פופולרי – האיום המיידי נתפס כישראל. זו הסיבה שאנשים מתאספים סביב הדגל. אני מדגיש – לא סביב המשטר, אלא שרוב הכעס שלהם מופנה כרגע כלפי ישראל”.
בעוד שהפלת משטר האייתוללות אינה מטרה רשמית של מדינת ישראל במערכה הנוכחית, בכירים ישראלים – כולל ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כץ – הצהירו לאחרונה כי אחת ממטרותיה של ישראל היא לערער את יציבות הממשלה בטהרן.
בימים האחרונים, ישראל תקפה גם מטרות שתוארו על ידי גורמים רשמיים כ”משרתות את המשטר האיראני”. בין המטרות היו מטה משטרה, תחנות טלוויזיה ורדיו ממלכתיות, משרד הפנים ומשרדי המודיעין וההגנה. היום (שישי) הודיע כץ כי ישראל תתחיל לפגוע במתקנים של מיליציית הבסיג’ – כוח צבאי למחצה תחת משמרות המהפכה האסלאמיים של איראן (IRGC) המשמש לדיכוי מחאות פנימיות.
“הנחיתי את הצבא להגביר את התקיפות על מטרות המשטר בטהרן על מנת לערער את יציבותו של המשטר ולהגביר את ההרתעה בתגובה לירי הטילים על ערים ישראליות”, אמר כץ לאחר פגישה עם הרמטכ”ל, רב אלוף אייל זמיר, ובכירים נוספים.
“עלינו לפגוע בכל סמלי הכוח ובמנגנוני המשטר לדיכוי האוכלוסייה, ועלינו גם לאלץ את פינוים של חלקים גדולים מאוכלוסיית האזרחים בטהרן – הכל כדי לערער את המשטר”.
למרות העובדה שנראה כי המשטר האיראני מתחזק כעת, ד”ר צימט אומר שהוא אופטימי שבטווח הבינוני-ארוך – לאחר סיום המלחמה – הציבור האיראני יתחיל לפקפק כיצד הגיעה המדינה לנקודה זו, והתסכול שלהם יפנה נגד המשטר.
“כל עוד המלחמה נמשכת, אפשר בהחלט להחליש את המשטר – לפגוע במרכזי פיקוד ובקרה, להרוס מפקדות, לחסל דמויות מודיעין – ועם הזמן, זה עלול לערער את מרכזי הכוח של המשטר”, הסביר ד”ר צימט.
“זה חשוב משום שברגע שייווצר שינוי מאזן הכוחות בין מבקרי המשטר למשטר עצמו, יהיה סיכוי ממשי לשינוי. תנועת מחאה המונית המתעמתת עם משטר פגיע – כזה שפחות מוכן או מסוגל להגן על עצמו – עלולה לצוץ לאחר המלחמה”.
